הרבה נשים שואלות אותי אם ניתן לוותר על תהליך הליווי ולעשות את הדרך לבד אחרי שהשתתפו בסדנא.
התשובה שלי היא תמיד שתהליך של כל אישה הוא אינדיבידואלי, ישנן נשים שיודעות לקחת רעיון ומיד ליישם אותו בחייהן. לעומת זאת, יש נשים שזקוקות לעבור את התהליך כשיש עוד עין המכוונת אותן בחמלה לעבר המטרה.
זה לא הופך אף אחת מהנשים לטובה יותר או מסוגלת יותר, זה רק מדגיש את השוני המבורך בין כולנו ואת היופי המייחד אותנו.
הפעם אספר לכם סיפור המדגיש את חשיבות הליווי,
לפני כמה ימים התקשרה אלי ע, המשתתפת בסדנת 8 השבועות לשינוי הרגלים וירידה במשקל שלי ומלווה ע"י באופן צמוד ויומיומי. ע התקשרה לספר לי שהיא קיבלה ווסת וההרגשה ההורמונלית גורמת לה לצורך ליותר מזון מתוק, משהו מנחם לטענתה.
כששאלתי מה הייתה רוצה לאכול, ענתה לי, "בא לי לחסל עוגה שלמה".
שאלתי אותה איך תרגיש לאחר שתאכל את העוגה השלמה והיא ענתה לי, "תחושת אשם מלווה בגועל".
לאחר שהבנו שההרגשה שלה לאחר מעשה לא תהיה חיובית, הבנו שצריך להמצא פתרון אחר.
הצעתי שבמקום לנסות להימנע לחלוטין מאכילת העוגה או לאכול עוגה שלמה, תכין לעצמה או תקנה, כוס קפה איכותי ולצידו תיקח גם פרוסת עוגה צנועה ותהנה מרגע מפנק עם עצמה (שמו לב הפינוק הוא ברגע ולא באוכל. אוכל הוא לא פינוק).
ע שכבר במהלך השיחה הרגישה טוב יותר והאימפולסיביות שבמעשה נעלמה, החליטה לנסות את שהצעתי.
ביקשתי ממנה לשתף במה שקרה בהמשך.
ונחשו מה קרה….?
ע דיווחה שקנתה לעצמה כוס קפה איכותי לצד עוגת שוקולד סופלה אישית ולהפתעתה הסתפקה בשליש מהמאפה הקטן ואת השאר העבירה למקפיא לפעם הבאה שיבקר החשק.
שוב שאלתי אותה איך הרגישה כשהצליחה לעבוד ולהתמודד עם האכילה הרגשית והתשובה הייתה נהדרת,
ניצחון מתוק!
הסיפור הזה מלמד אותנו 2 דברים:
1. על חשיבות הליווי הצמוד לנשים הזקוקות לאוזן קשבת שיודעת לכוון אותן לתהליך ירידה שפוי ומהנה.
2.כשבוחרים באמצע בחיים ולא מחזיקים בכוח בגישת "או הכל או כלום" ניתן להגיע לתוצאות נפלאות.