אודות
המסע שלי – שירז רביבו מקמל:
גילוי האכילה המודעת, פיתוח שפת השִׁירָזִית וירידה במשקל.
ריח הבורקס הטרי מילא את הבית בכל שבת בבוקר (אחרי הכל אמא ממוצא טורקי).
עיניי נפקחו, וכאילו על פי קסם, מצאתי את עצמי יושבת ליד השולחן.
זו הייתה הבדיחה המשפחתית – שירז מתעוררת עם ריח הבורקס של אמא טובה.
אבל זו לא הייתה בדיחה, זו הייתה האמת לאמיתה.
בבית שלנו, אוכל היה הרבה יותר מסתם ארוחה. הוא היה סמל לאהבה, לדאגה, לשמחה ולמשפחתיות.
אמא, עם המטבח הטורקי שלה, ואבא אלדד, עם המורשת ההודית והעיראקית, יצרו סימפוניה של טעמים וריחות.
וסבתא רחל האהובה?
היא תמיד דאגה שבשישי בצהריים כולנו נהיה סביב השולחן, עם הקובה, החציל המטוגן והחלה הטרייה.
תמיד הייתי תמיד ילדה שמנמנה, אבל בצורה חמודה. עד בגיל 16, הכל השתנה.
אירוע טראומטי טלטל את עולמי, והאוכל הפך למפלט.
האכילה הרגשית השתלטה עליי, והקילוגרמים החלו להצטבר במהירות מפחידה.
תוך זמן קצר, מצאתי את עצמי על סף משקל של שלוש ספרות – 99.6 קילו.
בגיל שבו המראה החיצוני הוא הכל, מצאתי את עצמי שונאת את מה שאני רואה במראה.
העצות ה"טובות" של כולם רק הוסיפו לתסכול.
הרגשתי אבודה.
התחלתי במסע של ניסיונות אינסופיים לרדת במשקל:
דיאטנים שהבטיחו פלאים, קבוצות הרזיה עם מוטיבציה זמנית, כדורים ושייקים שהבטיחו תוצאות מהירות, ודיאטות הרעבה שרק גרמו לי לרעוב יותר.
אבל בכל פעם שניסיתי לוותר על המאפים האהובים עליי, על החברים הנאמנים שלי – הבורקסים והעוגות – מצאתי את עצמי נכשלת.
זה היה פינג-פונג מטורף של 8 שנים. יורדת כמה קילו, ואז מעלה כפליים.
התסכול, הכעס והשנאה העצמית רק התגברו.
ואז, בערב יום העצמאות, כשהייתי בת 24, הכל השתנה.
ישבתי מול הטלוויזיה, "מנשנשת" כהרגלי, וצפיתי באחד מסרטי "אסקימו לימון".
ופתאום, משפט אחד קטן שינה הכל:
"לא צריך מותק, כולם אותו הטעם!"
זה היה כמו ברק שהכה בי.
פתאום הבנתי – ההימנעות, הדיאטות, האיסורים – כל אלה רק הובילו לבולמוסים גדולים יותר.
הבנתי שבורקס אחד או עשרה יכולים להשביע את החשק באותה מידה, כי לרוב אני אוכלת מתסכול רגשי ולא מרעב אמיתי.
באותו רגע, החלטתי לשנות הכל.
לא עוד דיאטות, לא עוד הגדרות של "אוכל משמין".
במקום זה, התחלתי לחקור את ההתנהגות שלי סביב האוכל.
גיליתי את עולם האכילה המודעת – גישה שמתמקדת בהקשבה לגוף, בהבנת הרגשות שמובילים לאכילה, ובפיתוח מערכת יחסים בריאה עם האוכל.
הבנתי שפיתחתי תודעה רעבה, לא מסופקת וכדי להשביע את התודעה אני צריכה לאכול ולא להמנע!
במהלך המסע שלי, גיליתי שיש ארבעה סוגי אכילה שצריך לספק:
אכילה פיזיולוגית (מרעב אמיתי), אכילה חברתי (לשייכות), אכילה רגשית (לסיפוק, נחמה או הרגעה), ואכילה מוסחת (מתוך הרגל או אמונות).
הבנתי שכדי להגיע לאיזון, עליי לזהות ולכבד את כל סוגי האכילה הללו.
בנוסף, זיהיתי שמונה סוגי התנהגויות אכילה שמשפיעות על היחסים שלנו עם האוכל.
למדתי להיות מודעת לאיך, מתי, למה ועם מי אני אוכלת.
התחלתי לאמן את התודעה במקום את הקיבה.
לא נמנעתי משום מאכל שאהבתי, אבל למדתי להקשיב לגוף שלי.
הקטנתי כמויות בצורה טבעית, "הבראתי" מתכונים אהובים, והכי חשוב – שידרתי לעצמי שמותר לי לאכול הכל, כי "אסור" זה המזון המשמין.
האכילה המודעת לימדה אותי להיות נוכחת בזמן האכילה, להרגיש את הטעמים והמרקמים, ולזהות את נקודת השובע.
למדתי להבחין בין רעב פיזי לרעב רגשי, ולמצוא דרכים אחרות להתמודד עם רגשות מלבד אכילה.
ומה שהפתיע אותי יותר מכל – האכילה המודעת לא רק שיפרה את היחסים שלי עם האוכל, אלא גם גרמה לי לרדת במשקל באופן טבעי ובריא.
כשהתחלתי להקשיב באמת לגוף שלי, לאכול רק כשהייתי רעבה ולהפסיק כשהייתי שבעה, הקילוגרמים התחילו לרדת.
ללא דיאטות, ללא הגבלות קיצוניות, ובלי לוותר על האוכל שאני אוהבת. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שהצלחתי לרדת במשקל ולשמור עליו לאורך זמן, מבלי להרגיש שאני במלחמה מתמדת עם עצמי.
וכך, משימה שנראתה בלתי אפשרית הפכה למציאות. כבר 18 שנה אני במשקל שפוי, נהנית מכל ביס, עוברת אתגרים הורמונליים והריון בלי שינויים קיצוניים.
אבל הסיפור לא נגמר כאן. הרגשתי שגיליתי סוד, ורציתי לחלוק אותו עם העולם.
לפני 7 שנים, פתחתי את בית הספר הווירטואלי שלי לאכילה מודעת וירידה במשקל – "ביס משיר".
היום, אני מלמדת נשים שפה חדשה של אכילה – "שירזית".
זוהי שפה של קשב, של חמלה עצמית, ושל הנאה מאוכל ללא אשמה.
אני מלווה אותן בשינוי הרגלים ובהתמודדות עם אכילה רגשית, מלמדת אותן להקשיב לגופן ולצרכיהן האמיתיים.
והתוצאה? לא רק שיפור ביחס לאוכל, אלא גם ירידה במשקל – באופן טבעי, בריא ובר-קיימא.
מאות נשים כבר עברו איתי את המסע הזה, וההצלחות שלהן ממלאות אותי באושר. כל אחת שמצליחה להשתחרר מהכבלים של הדיאטות ומוצאת את הדרך לאכילה מודעת ומאוזנת, היא ניצחון קטן בשבילי. כי אני יודעת בדיוק מאיפה היא באה, ולאן היא יכולה להגיע.
אז אם גם את מרגישה אבודה בים של דיאטות ותסכולים, אני מזמינה אותך להצטרף אליי למסע של אכילה מודעת. ביחד, נגלה את הדרך לאכילה מאוזנת, לאהבה עצמית, ולחיים מלאי שמחה – עם כל הטעמים הטובים שיש לעולם להציע, ללא אשמה וללא הגבלות מיותרות. והכי חשוב – נלמד כיצד לרדת במשקל באופן טבעי ובריא, תוך כדי שיפור היחסים שלנו עם האוכל ועם עצמנו.