התגעגעתי, כבר כמה חודשים שאני כמעט לא אתכם.
רבים פנו אלי בפרטי לשאול לשלומי ואני חייבת להודות שהתרגשתי מכל פניה.
לפני כמה חודשים נולדה ביתי הבכורה, סול בת ציון ובתמימותי חשבתי שאוכל להתפנות ולהמשיך לייצר עבורכם תוכן בעל ערך ב"חופשת הלידה".
אבל איפה החופשה במציאות החדשה שנחשפתי אליה?
שלא תטעו, אני לא מתלוננת, סול ממלאת את ליבי בתחושת אהבה וסיפוק אבל היא גם ממלאה את זמני עד כמעט אפס מקום מינוס עוד כמה שעות ביממה.
היום אני רוצה לחלוק אתכם את החששות שחוויתי טרם ובעת ההיריון בהקשר של המקצוע שלי, ירידה ושמירה על משקל תקין, בהנאה וללא הימנעות.
אז למי שלא מכיר את הסיפור שלי,
נעים מאוד אני שירז, בעברי כמעט 100 ק"ג (99.6 ליתר דיוק).
לפני 16 שנה הורדתי 40 ק"ג ללא הימנעות מאוכל אהוב או "משמין" כפי שרובכם אוהבים לקרוא לו ואני שומרת על ההישג הזה עד היום.
ואז אחרי 15 שנים במשקל תקין כשאני כבר מלווה עשרות נשים בהצלחה בתהליכי ירידה במשקל ,אני בהריון ופתאום מתחילות לנהל אותי מחשבות שהייתי בטוחה שכבר נפטרתי מהן,
הריון זה משמין
אוכלים בשביל שתיים
מעלים עשרות קילוגרמים
חשקים
ואני אישה שאוהבת לאכול, לא מוותרת על הפחמימות והמתוקים שלי ועם נטייה גבוהה להשמנה.
ואני יודעת שאסור לי להשמין, ירידה ושמירה על משקל תקין זה המקצוע שלי!
מצד אחד אין סיכוי שאמנע מכלום כי לשיטתי זו הטעות החמורה ביותר כשמנסים לשמור על המשקל ומצד שני הספקות מכרסמים בי…
כשנגמרה ההיסטריה הזכרתי לעצמי שאני את המשקל כבר ניצחתי וככל שאתן לפחד במה, אהפוך את הפחד "לנבואה המגשימה את עצמה" ושעדיף לי לדבוק באמונות המקדמות שהביאו אותי לניצחון בעבר.
אז במקום לאכול בשביל שתיים, אכלתי רק בשביל שירז עם עוד קצת.
לא וויתרתי על כלום (קרואסון בבוקר חובה) אבל גם לא נתתי לעצמי את הלגיטימציה להשתולל
והשיטה הוכיחה את עצמה, עליתי רק 10 ק"ג בהריון וניצחתי את הפחד.
בינתיים כבר נפרדתי משמונה ונשארו שניים שאני מאמינה שייעלמו גם הם, בזמן ובקלות.
ואתן יודעות מה?
גם אם לא, אני הרווחתי אותם ביושר, יחד עם סימני המתיחה, צלקת הקיסרי והאהבה החדשה שיש לי בלב ואני עדיין הכי יפה עבורי.
אז מסתבר שגם נשים עם נטייה גבוהה להשמנה שאוהבות פחמימות משובחות ולא מוותרות עליהן יכולות לסיים הריון במשקל תקין.
