אכילה מוסחת

אכילה מוסחת,

לשיטתי ישנם 4 סוגי אכילה.

אכילה פיזיולוגית, אכילה חברתית, אכילה רגשית וזו שלדעתי ממעטים לתת עליה את הדעת, אכילה  מוסחת.

סיפור שהיה,

בעלי שיחיה לא זקוק לדיאטה, הוא אחד מבין יחידי הסגולה שבאמת יכולים לאכול כל מה וכמה שירצו ועדיין יישארו רזים,  (תשאירו את עניין הבריאות מחוץ לסיפור כי זה נושא אחר לכשעצמו).

לפני כמה ימים בשעות הערב המוקדמות,

אריאל הכין לנו פאד תאי לארוחת הערב.

בדרך כלל אנחנו אוכלים יחד בערב, אחרי שסול האהובה שלנו נרדמת וכך יש לנו זמן איכות זוגי.

הפעם, החלטנו להקדים את שעת הארוחה כדי להנות מארוחת הערב בחברתה 

(היא כל כך אוהבת חזה ועוף ונודלס שחבל היה לנו שתפספס)

סול שכבר הייתה עייפה וחסרת סבלנות, לא הייתה רגועה בזמן הארוחה ואנחנו אכלנו תוך כדי ניסיון להרגיע אותה מבלי להתייחס לאוכל שעל שולחננו ולהנות ממנו.

כשעה לאחר מכן, אריאל ניגש למקרר והתחיל להכין לעצמו כריך.

זה הפתיע אותי כיוון שאכל כמות די נכבדה והייתי בטוחה שבפעם הבאה שיאכל יבחר בחטיף או שוקולד.

שאלתי אותו האם לא נהנה מהפאד תאי ותשובתו בתחילה הפתיעה אותי,

"זה לא שאני רעב כמו שאני לא מרגיש שבע כי בשעת האכילה דעתי הייתה מוסחת"

כמובן שדקה אחרכך הבנתי שאני חייבת לכתוב לכם את הפוסט הזה כדי להעלות למודעות את הרגעים בהם אתם אוכלים מבלי לתת את הדעת מזון שעל צלחתכם.

מוכר?

רובינו חיים בקצב מטורף, אוכלים תוך כדי הקלדה במחשב, תוך נהיגה, תוך שיטוט בטלפון או צפייה בטלוויזיה וללא מודעות למה שנכנס לנו לפה.

וכשדעתנו מוסחת הגוף לא מרגיש שבע גם עם קיבל מנה הגונה.

קחו המלצה קטנה שתמיד מפתיעה את המלוות בסדנאות שלי.

תמיד (גם אם זו קוביית שוקולד אחת), שימו אותה על צלחת לפני שתכניסו אותה לפה.

לעולם אל תכניסו מזון לפה ישירות מהמקרר או המזווה ותראו איך מודעות ותשומת לב יחליפו את ההרגל הקודם של האכילה המוסחת.